בס"ד

"וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן":- בתוך הבאים - מטמינין עצמן שלא יכירום לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים.                (רש"י בראשית פרק מ"ב פסוק ה')

ויאמר לבניו למה תתראו אמר יעקב לבניו אתם גבורים אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע.                        (מדרש רבה בראשית פרשה צ"א פסקה ו')

"וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן: וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו":- את דוד מדיו - נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח בשמן המשחה, אף שהיו של שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה (לעיל ט ב), וכיון שראה שאול כן, הכניס בו עין הרע, והרגיש דוד בדבר.                                                                   (רש"י שמואל א' פרק י"ז פסוק ל"ח-ל"ט)

וילבש שאול את דוד מדיו וכתיב בשאול (שם ט) משכמו ומעלה גבוה מכל העם כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו מיד הכניס בו עין הרע כשראה דוד שהלבין פני שאול, אמר לו לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו.                                       (מדרש רבה ויקרא פרשה כ"ו פסקה ט')

(ו) יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחים אלא בשביל עין הרע ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר לא יקראו השני בשמו משום עין הרע (מהרי"ל)

ואיתא בגמרא דברכות להנצל מעין הרע הבא פתאום, יאמר אנא מזרעא דיוסף קאתינא, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ובספרים כתוב שיאמר גם כן ויעקב איש תם יושב אוהלים, גם יאמר: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", גם יאמר "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלהים".

והגאון חיד"א ז"ל כתב, מנהג העולם לומר חמשה, ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמש אצבעות וחקוק עליו אות ה'. וכתב בכ"מ דמן הגמרא מוכח דאנשי בבל צריך להזהר ולשמור עצמן מן עין הרע טפי משאר מקומות:

                                                                   (ספר בן איש חי הלכות שנה שניה פרשת פינחס)

והכי אמרי. והתקדשתם, דכל האוכל בקדושה ובטהרא ובנקיות, נדמה למלאכי השרת שהם קדושים. ודכתיב כי קדוש אני ה', מלמד, שצריך כונה בברכת המזון:

 וכל האוכל בלא נטילת ידים, אכילתו טמא. ושכינתא מה היא אומרת. אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו. מאי טעמא. בגין דיש מדת פורענות בעולם, ושמו עין הרע. וכל האוכל בלא נטילת ידים, אותה המדה של פורענות שורה עליו. וכל אותו המאכל שלה, הוא נקראת לחם רע עין.

                                                                                                        (זוהר חדש מדרש רות)

ועוד כתב בספר הזוהר פרשת תרומה כי יחוד שמע ישראל בשש קצוות של מעלה. צריך שיהיה בקול רם ויחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בכנסת ישראל בשש קצוות של מטה צריך לאומרה בלחש כדי שלא ישלוט עין הרע של סמאל וסיעתו המקטרגים תדיר. ולכן אין אנו אומרים ביחוד זה אח"ד בפירוש אלא בחילוף אותיות ועד אבל לעתיד לבוא שכתוב בלע המות לנצח ואין שטן ואין פגע רע והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. יהו"ה אח"ד רמז ליחוד של שמע ישראל ושמו אחד רמז ליחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאז בפירוש נאמר גם כן ביחוד כנסת ישראל אחד כמו שאנו אומרי' אחד ביחוד הקב"ה.          (ספר התמונה- סודות שמע ישראל)

ודע אחי וראש כי כח הדוחה אשר שם הבורא יתברך בטבע האדם הוא דוחה תמיד אדים רעים עפושים המתהוים באדם בתמידות דרך נקבי העור של הגוף הנקרא (פארוס) חוץ לגוף ומעכב בו את הטובים אפילו דרך העינים שגם בהם יש (פארוס), והעצמיים האלה היוצאים מן העינים יזיקו לבן אדם המוכן לקבל ויגרום הפסד והיזק בגופו וברכושו וזה ענין רע לכל מראה עיני האנשים והנשים וכך היא אפילו דרך איש ישר בעיניו, ולכן לפעמים אפילו האיש הטוב בעיניו יעשה הפסד לחבירו ויתן לו עין הרע אף אם אוהב אותו כנפשו והוא לא ידע ואשם, מפני כי האד היוצא ממנו הוא רע, מכל שכן אם אדם בטבעו בעל תכונה רעה ושכן רע יביט ותרע עינו באחיו וישא עיניו וירא ברכוש חבירו ויפלא ויקנא בו שמזיק מאד, כי הנשאר בו הוא רע מכל שכן היוצא ממנו, והנה הנגע עמד בעיניו בכל אשר יביט ירשיע ויגריע ויריע כי מגרעות נתן לבית או לאדם ויעשה הרע בעיניו, לכן שומר נפשו יזהר להיות בהצנע לכת בכל מעשיו:

ואתה קורא משכיל לא תרחיק ענין זה ולא תלעיג על זה הדבר כי אפילו הראשונים בשנים קדמוניות חששו לזה הרבה כאשר אמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מ"ב), וחז"ל דרשו על פסוק הנך הרה (שם י"ו) ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה הראשון, ושרה עשתה זאת כדין מדה כנגד מדה עין תחת עין כי נאמר ותקל גברתה בעיניה (שם), (ובפרק אלו מציאות) אבדה לא ישטחנה על המטה משום עינא בישא, (ובפרק מקום שנהגו) אמרו חכמינו ז"ל תגרי סימטא אינם רואים סימן ברכה לעולם, מאי טעמא דתהו בהו אינשי, ופירש רש"י ז"ל תגרי סימטא יושבים ומוכרים בשוק ועין שולטת בהם, ובזוהר (פרשת אחרי מות) ז"ל ועל דא תנינן יסטי אדם אפילו ממאה ארחין ולא יערע בבר נש דאית ליה עינא בישא עכ"ל. וידוע תדע דבר נפלא כי בכי יותן עין הרע דרך החלון והזכוכית הוא יותר מסוכן ופועל רע יותר מאם היה מגיע על ידי עין רואה בלי חלון, כענין השמש העובר דרך הזכוכית הגבנונית רצה לומר (ברען גלאז) ששורף בכל אשר יפול עליו הנקודה תיכף, לכן ראוי להזהר בחלון היוצא לרשות הרבים לעיני כל העם וה' ישמור עמו ישראל לעד, וצל אל יהיה לנו כסות עינים, את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל.

                                                                                  (ספר הברית חלק א' מאמר י"ז פרק ו')

תנן בפרק קמא דאבות הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. יש לשאול, מאי לשון הוי, לימא למוד מאהרן. ועוד, מה בא להשמיענו, זיל קרי בי רב הוא, לכו בנים שמעו וכו' בקש שלום ורדפהו. ועוד, למה תלה הדבר באהרן, יתלה במצותו יתברך שצוה למחות שמו על המים בסוטה כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, שממנו למד רבי מאיר, שהיה רגיל לדרוש בליל שבת ופעם אחת נשתהא מעט, והיו שומעים דרשתו אנשים ונשים, ואחת מן הנשים הלכה לביתה ומצאה את בעלה שהיה מיצר שהנר היה הולך להתכבות. אמר לה אנה היית, השיבה בדרש של רבי מאיר, הוציאה מביתו ואמר לא תכנסי לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר. צפה הדבר רבי מאיר ברוח הקדש, ועשה עצמו חולה, ואמר לבני שכונתו צאו ובקשו לי אשה שיודעת להסיר עין הרע, הלכו מחצר לחצר עד שהלכו לחצר של אותה אשה שנתקוטט בה בעלה, אמרו לה השכנות לכי ותנצלי מן מחלוקת בעלך. הלכה ועשתה לו כדרך שעושין הנשים ללחך המצח. אמר לה, עשי עד שבעה פעמים, ואחר כך אמר לה לכי אמרי לבעליך הוא צחן פעם אחת ואת רקקת שבע. אמרו לו תלמידיו כך מבזין את התורה, אמר להם ולא דיו למאיר להיות כרבו שצוה למחות שמו על המים כדי לשים שלום בין איש לאשתו.  (ויקרא רבה ט, ט) [מובא בספר חרדים פרק ח']

ונראה כי ילידת הבנים ששה ששה בכרס אחד תמיד היה גם כן לשמרם מעין הרע, כי כמו שצותה התורה לתת מחצית השקל כדי לשמרן מן העין השולט במנויין, וכמו שנאמר (שמות ל' י"ב) ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, הנה חששה לעין הרע אף במנין שהוא של מצוה, כ"ש שחששה שישלוט בהן עין הרע אם ירבו שלא כדרך הארץ, ולכן ילדו ששה ששה והשם גורם כי שש לשון שמחה, מה שאין כן בכל המספרים. ואף כי מנין השש מגביל הכוכב הטוב בין שתתחיל המנין מלמעלה למטה בין שתתחיל מלמטה למעלה, כי אם תתחיל המנין מלמטה למעלה אזי צדק הוא הששי, ואם תתחיל בגלגל העליון אז חמה הוא הששי. וכן אם תתחיל בכוכבים הקימים אז נוגה הוא הששי, וכן אם תתחיל בשבתי אז כוכב הוא הששי, וכולן בכוכבים טובים שומרים מעין הרע, מה שאין כן במספר אחר, ולכן היה הנס במספר ששה ולא במנין אחר, ולזה צעדו ששה צעדים והקריבו שור ומריא, להורות כי מספר זה ישמרם מן הפורענות.                (ספר תורת העולה לרמ"א חלק ג' פרק פ"א)

[טז] ואחזתו חמה. והא דאמרינן בפרק הפועלים (ב"מ פז.) 'עד יעקב לא הוי חולשה', ותירץ הרא"ם היינו חולי בידי שמים לא הוי, אבל חולי הבא בידי אדם - דהיינו עין הרע - היה אף קודם לכן, דעין הרע הוא כאילו הכה אותו בחרב, ואין ספק שהחרב היה עושה אותו חולה. ודבר זה אין לו טעם, כי רוב חלאים הם על ידי עין הרע, כדאיתא בפרק הפועלים "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז, טו) זו עין הרע כדאיתא התם, ואם אין עין הרע - יש לו סבה אחרת שהיא כמו עין:

                                                                         (ספר גור אריה בראשית פרק כ"א פסוק י"ד)

[ג] אלה פקודי המשכן משכן שנתמשכן שני פעמים כו'. ואם תאמר, ומאי ענינו לכאן לכתוב זה כאן, ולמה לא כתב זה בכל הפרשה שקדמה, אמנם דבר זה הוא מופלא בחכמה, וזה ידוע ממה שנשתברו הלוחות מפני שניתנו בפומבי ושלט בהם עין הרע (תנחומא תשא, לא), ומפני שכאן כתיב "אלה פקודי המשכן" שנמנו כל המשכן, ומפני כך שלט בהם עין הרע, שכל דבר שבמנין עין הרע שולט בו (רש"י לעיל ל, יב), ומפני שהיה מנין לכל דבר שבמשכן, שלט עין הרע בזה. וכן בית המקדש, כל דבר שהיה במקדש היה בו מנין כאשר נכתב בפירוש, וכל מקום שיש מנין עין הרע שולט בו.

                                                                             (ספר גור אריה שמות פרק ל"ח פסוק כ"א)

וכאשר אמר צאו וראו איזה דרך שיתרחק ממנה, אמר רבי אליעזר עין רעה, כי העין רעה יש להתרחק ממנה ביותר, כי בהרף עין פועל העין פעולתו נותן עינו רעה באחר, ולפיכך זאת המדה יותר אפשר לעשות בה הרע לכך ראוי שיתרחק ממנה האדם. וזולת זה כי המדה הרעה הזאת מביאה את האדם לקנאה ולשנאה ולכמה עבירות אשר עצמו מלספר, ולפיכך ממדה זאת יתרחק האדם. ויש מקשים שאם היה כוונתו במה שאמר עין הרע אותם שמזיקים בהבטה שלהם, כמו שתמצא הרבה מזיקין בראייה שלהם, אם כן קשה כיון שהוא בטבע כך לא שייך הרחקה שהרי דבר זה בטבע. וקושיא של כלום היא, אף על גב שהוא בטבע היינו מפני כי הוא נפש רעה ונפש רעה מזיק בטבע, אבל אם לא היה נפש רעה והיה מרגיל עצמו לטוב בסוף יוסר הטבע הרעה הזאת מן העין כי נפש רעה שלו הוא שמחזיק הטבע, ואם אחר כך מגיע היזק מעינו לא נקרא בעל מדת עין רעה, כי בעל עין הרע רצה לומר נפש רעה כמו שאמרנו וכבר אינו נפש רעה.                       (ספר דרך חיים פרק ב' משנה ט')

כתב הרקנאטי וזה לשונו, דע כי אלו השלושה מזומנים לפגעי עולם יותר מאנשים אחרים, ומדת הדין מקטרגת עליהם. והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר, רובם היו בעת מעלתם הגדולה. הלוחות הראשונים נשתברו בסיבת העגל, ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא תשא לא) ששלטה בהם עין הרע. ויהי העם כמתאוננים, אחר סדרי הדגלים ושרות השכינה בתוכם, שנאמר (במדבר י, לו), שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ויהי העם וגו'. עון מרגלים בעת כניסתן לארץ. עון פעור, אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על יד בלעם, שנאמר (מיכה ו, ה), עמי זכור נא מה יעץ וגו'. זהו מאמר רבותינו ז"ל (שבת קל, א), ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, עד כאן לשונו. כלל דבריו, במי שעולה למעלה ולגדולה אז מתגרה בו השטן ועולה ומקטרג, על כן הכהן איש החסד צוה שיחזור. וכתב עוד שם, ועל כן תקנו לשבור הכוס בשעת החופה. פירוש כדי לתת למדת הדין חלקו, ועל ידי כן ועולתה קפצה פיה. וכן היה הענין במתן תורה, שהיו ישראל להקב"ה ככלה לחתן, קטרג השטן בנתינת הלוחות, כי היה ירא כי כשיהיה הלוחות בישראל אז יתבטל מציאת השטן שהוא המות, ושלטה עין הרע שלו בהסתת העגל, ואז נשתברו הלוחות.      (ספר השל"ה הקדוש פרשת שופטים)

ומ"מ תדע להבין מזה כי בעל עין הרע שורף בעינו ויש להזהר ולהשמר מזה, ושאר דברי' אשר שייכים לעין הרע מבוארים בפרקים (אבות פ"ב) אצל עין הרע ושנאת הבריות. ומאוד מאוד צריך האדם להזהר מעין הרע, הן הוא בעצמו כמו שאמרו במדרש (ילקוט מקץ מ"ב) שיעקב צוה את בניו שאמר להם למה תתראו שלא יהיו נכנסים כולם ביחד מפני עין הרע שלא ישלוט בהם, וגם ממון שלו ישמור מעין הרע, ובפרק מקום שנהגו (פסחים נ', ב') המשתכר בקנים ובקנקנים אין רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא משום דנפישי שלטא בהו עינא בישא, הרי לך כי מאוד יש לשמור ממונו מעין הרע, ולכך אמרו ז"ל יצו ה' אתך את הברכה באסמיך אין הברכה שולטת אלא בדבר הסמוי מן העין, וזה מפני כח העין, ודבר זה ענין גדול ואין להאריך בזה.      (ספר נתיבות עולם ב' נתיב עין טוב - פרק א')